זוכרים שכתבתי על התשוקה שלי לריקוד? אז עשיתי מעשה וחזרתי לרקוד (יששששש...) נרשמתי לשיעורי מחול מודרני. ומה אגיד לכם? הרגשות מעורבים ממרומי גיל כמעט 36 ולאחר כ 4 שנות הפסקה מעולם הריקוד, הריון, לידה והתנוונות פיזית...
הרגשות מעורבים מכיוון שכל כך נהנתי!! מצאתי את המורה שמדברת בשפה שאני אוהבת- חצי מודרני וחצי אימפרוביזציה.....אז החיבור היה מיידי! היכולת שלי להביע את עצמי דרך התנועה לא נשכחה...להיפך, הרגשתי הרבה פחות עצורה ומקובעת תנועתית, ממה שהייתי לפני שנים. מצד שני הייתי סוג של 'הזנב' של הכיתה..כל כך קשה לי להיות האיטית, זו שלא זוכרת את הצעדים תמיד ברגע הלא נכון..הרגשתי לעיתים גמלונית, לא בזרימה כפי שהבטן מרגישה ורוצה להוציא החוצה... וכמובן שעלה נושא המראה..מה לעשות שהתבגרתי ושהגוף שלי בואו נגיד את זה הוא לא גוף של רקדנית..בלשון המעטה...אז חזרתי מהשיעור, תפוסה בטירוף, מאושרת, מרוגשת אבל גם מאוכזבת....
אביב אומר שאני מחמירה עם עצמי מדי, שאני פרפקציוניסטית ומפספסת את המטרה.שזה רק השיעור הראשון אחרי מלללא זמן שלא רקדתי ושזה טבעי והגיוני.כרגיל הוא צודק ועדיין...
הבוקר קמתי מחוזקת יותר. מרגישה שקודם כל טוב שעשיתי את הצעד הזה והתשוקה לדבר עצמו, בהחלט גוברת על כל המחשבות הפחות טובות. גאה בעצמי על כך שאני הולכת בעקבות מה שאני אוהבת ורוצה לעשות ומברכת שאמשיך כך כל יום. העובדה שעולות בי תהיות, ספקות ומחשבות מעידה על כך שאני בעלת סטנדרטים גבוהים ושאני שואפת קדימה.
ואכן אני מקווה מאוד להדביק את הפערים ובעיקר להמשיך לרקוד ולהתמיד כי זה עושה לי כל כך טוב!! מחבר אותי לעצמי האמיתי, בבסיס. כפי שאני מכירה את עצמי, הקולות הללו, הפחות חיוביים, ילכו ויתמעטו עם הזמן...
הרגשות מעורבים מכיוון שכל כך נהנתי!! מצאתי את המורה שמדברת בשפה שאני אוהבת- חצי מודרני וחצי אימפרוביזציה.....אז החיבור היה מיידי! היכולת שלי להביע את עצמי דרך התנועה לא נשכחה...להיפך, הרגשתי הרבה פחות עצורה ומקובעת תנועתית, ממה שהייתי לפני שנים. מצד שני הייתי סוג של 'הזנב' של הכיתה..כל כך קשה לי להיות האיטית, זו שלא זוכרת את הצעדים תמיד ברגע הלא נכון..הרגשתי לעיתים גמלונית, לא בזרימה כפי שהבטן מרגישה ורוצה להוציא החוצה... וכמובן שעלה נושא המראה..מה לעשות שהתבגרתי ושהגוף שלי בואו נגיד את זה הוא לא גוף של רקדנית..בלשון המעטה...אז חזרתי מהשיעור, תפוסה בטירוף, מאושרת, מרוגשת אבל גם מאוכזבת....
אביב אומר שאני מחמירה עם עצמי מדי, שאני פרפקציוניסטית ומפספסת את המטרה.שזה רק השיעור הראשון אחרי מלללא זמן שלא רקדתי ושזה טבעי והגיוני.כרגיל הוא צודק ועדיין...
הבוקר קמתי מחוזקת יותר. מרגישה שקודם כל טוב שעשיתי את הצעד הזה והתשוקה לדבר עצמו, בהחלט גוברת על כל המחשבות הפחות טובות. גאה בעצמי על כך שאני הולכת בעקבות מה שאני אוהבת ורוצה לעשות ומברכת שאמשיך כך כל יום. העובדה שעולות בי תהיות, ספקות ומחשבות מעידה על כך שאני בעלת סטנדרטים גבוהים ושאני שואפת קדימה.
ואכן אני מקווה מאוד להדביק את הפערים ובעיקר להמשיך לרקוד ולהתמיד כי זה עושה לי כל כך טוב!! מחבר אותי לעצמי האמיתי, בבסיס. כפי שאני מכירה את עצמי, הקולות הללו, הפחות חיוביים, ילכו ויתמעטו עם הזמן...
אז מקווה שאתם עושים למען עצמכם משהו טוב, לנשמה! מגיע לכם! צרו את המציאות שלכם כפי שהייתם באמת רוצים.
ואם ביצירה עסקינן, מעדכנת אתכם במכירות הקרובות בהן אני משתתפת, אולי תבואו לבקר ולהגיד שלום?
היום--תוכלו לפגוש אותי בשדה משה, במכירה ביתית איכותית ונעימה. http://www.facebook.com/photo.php?fbid=3255624327922&set=a.1574551822160.61362.1786522888&type=1&theater
ביום ו' בחצר בית הקפה חנדל'ה בגבעת חן http://www.facebook.com/events/454962384553783/
ובשבת בחצר בית קפה http://www.facebook.com/caffe.m.casa בגליל ים, ליד הרצליה.
ביום ו' בחצר בית הקפה חנדל'ה בגבעת חן http://www.facebook.com/events/454962384553783/
ובשבת בחצר בית קפה http://www.facebook.com/caffe.m.casa בגליל ים, ליד הרצליה.
עד הפעם הבאה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה